פסטיבל הכדורים הפורחים בגלבוע עם שחר,שלו ושיר. שחר מציעה שאצא לטיסת מרחק והיא תקפל את המאהל שלנו ותבוא לאסוף אותי.
אני מנסה לשכנע את עומר ושי להצטרף אלי לטיסה לכינרת אך הם משיקוליהם מחליטים שלא.
קבעתי עם שחר להפגש בשדה שמדרום למפעלים בצמח והערכתי שיקח לי כשעה להגיע.
7:45 בבוקר. הכדורים הפורחים כבר יצאו, מופע הפיילונים הסתיים ועכשיו אפשר להמריא.
הרוח בשדה דרומית עם רכיב מערבי קל, כ5 קמ"ש. איציק עוזר לי להתארגן ולהניע. אני מניף קדמית וממריא.
מקיף את אתר הפסטיבל בין הרבה כלי טיס אחרים, ממ"רים, אולטראלייטים, ממ"גים. לוקח כוון משוער לדרום הכינרת.
טס צפון מזרחה ופוגש בדרך הרבה כדורים פורחים שנחתו פה ושם. שפע שדות נחיתה אפשריים בדרך, ואני מקפיד לסמן לי כאלה שיקלו על האיסוף.
נחל תבור נראה ענק, במיוחד ליד האזורים השטוחים שמשני צדדיו, ולא מאד מזמין. אני אוסף עוד גובה כדי למנוע אפשרות שאצטרך לנחות בנחל.
מתחיל להנמיך לעמק הירדן. אני רואה לפי עשן ואבק שטקרטורים מעלים שהרוח בעמק דרומית וחלשה מאד. החופה מתחילה להיטלטל קלות כשאני מנמיך לתוך העמק ופוגש שינוי בכוון הרוח. המצנח נרגע כשאני מנמיך יותר ומתחיל לטוס צפונה מעל אפיקים ובית זרע.
קרוב יותר לצמח אני רואה שהשדה שתכננתי עליו הפך למטע, אך מזהה שדה שנראה טוב ליד דגניה - ארוך וצר לכוון צפון\דרום, בלי חוטי חשמל שחוצים. עובר קצת את קו המים כדי שאוכל לומר שהיתי מעל הכינרת ופונה לנחות עם פיינל ארוך בשדה שבחרתי.
נוחת שמח ומרוצה לאחר טיסה של כ35 דקות. ההרגשה של להמריא במקום אחד ולנחות רחוק משם היא הרגשה נפלאה שלא חוויתי מאז ימי הפריפלייט, ועדיין היא שונה מאד מהטיסות של אז. בלי מאבק על תרמיקות, כמעט בלי חוסר ודאות לאן אגיע ובלי חתחותים באוויר.
שחר מגיע לאסוף אותי כ30 דקות אחר כך. מעמיסים את המנוע על הפוקוס, קושרים היטב וחוזרים הביתה.
טראק
לוגבוק
אני מנסה לשכנע את עומר ושי להצטרף אלי לטיסה לכינרת אך הם משיקוליהם מחליטים שלא.
קבעתי עם שחר להפגש בשדה שמדרום למפעלים בצמח והערכתי שיקח לי כשעה להגיע.
7:45 בבוקר. הכדורים הפורחים כבר יצאו, מופע הפיילונים הסתיים ועכשיו אפשר להמריא.
הרוח בשדה דרומית עם רכיב מערבי קל, כ5 קמ"ש. איציק עוזר לי להתארגן ולהניע. אני מניף קדמית וממריא.
מקיף את אתר הפסטיבל בין הרבה כלי טיס אחרים, ממ"רים, אולטראלייטים, ממ"גים. לוקח כוון משוער לדרום הכינרת.
טס צפון מזרחה ופוגש בדרך הרבה כדורים פורחים שנחתו פה ושם. שפע שדות נחיתה אפשריים בדרך, ואני מקפיד לסמן לי כאלה שיקלו על האיסוף.
נחל תבור נראה ענק, במיוחד ליד האזורים השטוחים שמשני צדדיו, ולא מאד מזמין. אני אוסף עוד גובה כדי למנוע אפשרות שאצטרך לנחות בנחל.
מתחיל להנמיך לעמק הירדן. אני רואה לפי עשן ואבק שטקרטורים מעלים שהרוח בעמק דרומית וחלשה מאד. החופה מתחילה להיטלטל קלות כשאני מנמיך לתוך העמק ופוגש שינוי בכוון הרוח. המצנח נרגע כשאני מנמיך יותר ומתחיל לטוס צפונה מעל אפיקים ובית זרע.
קרוב יותר לצמח אני רואה שהשדה שתכננתי עליו הפך למטע, אך מזהה שדה שנראה טוב ליד דגניה - ארוך וצר לכוון צפון\דרום, בלי חוטי חשמל שחוצים. עובר קצת את קו המים כדי שאוכל לומר שהיתי מעל הכינרת ופונה לנחות עם פיינל ארוך בשדה שבחרתי.
נוחת שמח ומרוצה לאחר טיסה של כ35 דקות. ההרגשה של להמריא במקום אחד ולנחות רחוק משם היא הרגשה נפלאה שלא חוויתי מאז ימי הפריפלייט, ועדיין היא שונה מאד מהטיסות של אז. בלי מאבק על תרמיקות, כמעט בלי חוסר ודאות לאן אגיע ובלי חתחותים באוויר.
שחר מגיע לאסוף אותי כ30 דקות אחר כך. מעמיסים את המנוע על הפוקוס, קושרים היטב וחוזרים הביתה.
טראק
לוגבוק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה